טולדו – Toledo היא עיר חשובה במרכז ספרד, יושבת על הנהר טחו. העיר העתיקה יושבת על גבעה, ונהר טחו מקיף אותה משלושה צדדים. בגלל מיקומה האסטרטגי החשוב היה בה יישוב מאז ימי קרתגו, ותמיד היתה מרכז מסחרי, חברתי ודתי, גם בגלגוליה ההיסטוריים השונים, מימי רומא, הויזיגותים – שקיבלו את הנצרות, ועשו אותה לבירתם, המוסלמים, הרה-קונקיסטה הקתולית במאה ה-12, והגיעה לשיא פריחתה במאה ה-16. תקופות ממושכות היתה בירת המחוז וגם בירת ספרד כולה ותמיד, גם לאחר ירידתה, נשארה הבירה הדתית-כנסייתית של ספרד. במלחמת האזרחים שלטו בה הרפובליקנים ואנשי פרנקו המורדים החזיקו מעמד במבצר אלקסר 70 יום, עד שהגיעה אליהם תגבורת והמורדים כבשו את העיר.
העיר מצטיינת באופיה העתיק, בחומותיה, סימטאותיה ורחובותיה צרים והאפלים, בבניינים עתיקים ומפוארים ובמבנים ויצירות בעלי ערך אמנותי רב. העיר החדשה בנויה מצפון לעיר העתיקה, ומופרדת ממנה על ידי חומה מן המאה ה-16, שבה כמה שערים המצטיינים בקישוטיהם היפים.
תרבות
*תעשיית הדמשקינו: יצירות קטנות מריקועים של חוטי כסף וזהב, הקרוייה על שם מקום מוצאה המקורי – דמשק. זוהי תעשייה שטולדו מאוד מתגאה בה. יש בטולדו הרבה מפעלים לדמשקינו, שבהם מועסקים הצורפים והרוקעים את חוטי הזהב והכסף. חנויות רבות מציגות את המוצרים המוגמרים: תכשיטים, קופסאות קטנות וגדולות וצלחות.
זוהי אמנות קדומה מאד שעסקו בה יהודים רבים בשעתו, ולכן עד היום אפשר לראות מוטיבים יהודיים רבים בתוך היצירות הקטנות, וזה נחשב לחלק בלתי נפרד מאמנות הדמשקינו.
*מרציפן: הממתק האפייני לטולדו, ולטענת אנשי המקום, הם המציאו אותו, הוא המרציפן, או כמו שהם קוראים לו מזפאן. ממתק עשוי מתערובת עיסת שקדים וסוכר. חנויות רבות מציגות לראווה מרציפן בשלל צורות וגוונים. אי אפשר לבקר בטולדו בלי לפחות לטעום ממנו, אם לא לקנות במשקל ולהביא הביתה.
הרובע היהודי של טולדו
הרובע היה הרוס לגמרי ושוחזר במאה ה-20. הרובע נבנה במערב העיר והוקף חומה במאה ה-9. מאז, לאורך השלטון הויזיגותי, המוסלמי והקתולי שבא אחריו, היתה קהילת היהודים בטולדו קהילה חשובה ומרכזית. בשנת 1391 (גזרות קנ"א) נהרסה קהילת טולדו על ידי מתפרעים. רבים נטבחו, רבים מהם התנצרו, בתי הכנסת נהרסו ובתי היהודים נמכרו במכירה פומבית. טולדו היא אחת הערים המעטות בספרד שבה נשארו שרידים יהודיים, וזאת "בזכות" הפיכתם לכנסיות נוצריות. הרחוב הראשי של הרובע היהודי נקרא חודריה מיור – הרחוב הגדול של הרובע היהודי. ברובע היו בסוף המאה ה-15 חמישה בתי מדרש ו-10 בתי כנסת. שניים מהם, שנבנו בסגנון מורי מובהק והצטיינו ביפי קשתותיהם ומבניהם, הותאמו לצרכים הקתוליים ונשארו על מכונם. בית הכנסת של שמואל הלוי משמש היום בתור מוזיאון לתרבות יהודי ספרד. בביתו הפרטי של שמואל הלוי גר לימים הצייר אל-גרקו, והוא עדיין עומד על תילו. מבית הקברות היהודי של טולדו נשארו הרבה שברי מצבות. בלב הרובע היהודי כיכר מרכזית, ולידה הכנסיה של סנט חואן. על חומותיה תלויות שרשראות בתור סמל לרה-קונקיסטה: שחרור טולדו מכבלי האיסלם.
מקומות ששווה להכיר ברחבי טולדו
אלקסר – Alcazar
ארכיטקטורה: השם הוא שיבוש המילה הערבית אלקצר – הטירה, המבצר. זאת היתה המצודה הראשית ומשכן המלכים שישבו בטולדו לאורך השנים והגלגולים השונים. הטירה מרשימה בגודלה ובביצוריה, אבל יש לזכור שבמצודה הזאת נערך קרב האיתנים בין הרפובליקנים לבין המורדים במלחמת האזרחים של ספרד, והמצודה ניזוקה קשה. לאחר המלחמה שנסתיימה ב-1939 בנצחונם של המורדים ופרנקו, שוקמה המצודה, וכך היא נראית היום.
הקתדרלה
נבנתה בטולדו לאחר כיבושה מידי המוסלמים על ידי הנוצרים ב-1226. נבנתה בסגנון גותי, ובנייתה נמשכה 300 שנים. סיימו אותה במאה ה-15, אבל המשיכו להוסיף ולשדרג עד המאה ה-18. ההיסטוריה של הכנסיה מקבילה להיסטוריה של ספרד: היא בנויה על יסודות מסגד מוסלמי, הבנוי על יסוד כנסיה ויזיגותית, הבנויה על יסודות מקדש רומי. באפסיס (הגומחה) המרכזי מצויים קברים של מלכי קסטיליה. בקתדרלה גלריות המעוצבות בסגנון מורי מובהק, והן נבנו על ידי המודחר – המורים שנשארו בקרב הנוצרים והמשיכו לבנות בסגנונם האופייני. הם הביאו לכך שיש עירוב סגנונות מיוחד במינו בקתדרלה בפרט ובטולדו בכלל. התוספות של המאה ה-18 הן בסגנון הבארוק. בקתדרלה הזאת בנו באמצעה מקום סגור שבתוכו עומדת המקהלה ושרה, וזה נועד לשיפור האקוסטיקה, ובמבנה הזה נמצא גם האורגן. מנהג זה פשט בכל כנסיות ספרד. בקתדרלה קבורים כמה מן הקרדינלים הספרדים החשובים. המנהג הוא לתלות את הכובע של הקרדינל מעל הקבר, הכובע יפול ברגע שנשמתו של הקרדינל תגיע לגן העדן. באולם שהיה מיועד להחלפת בגדים (האולם הסקריסטי) יש עכשיו מוזיאון לאמנות שבו מוצגים ציורים של אל-גרקו, ון דייק, טיציאן, רפאל וגויה. הציור המרכזי של ישו – מעשה ידי גויה. בקתדרלה הזאת נחוג כל שנה החג המרכזי של טולדו, "קורפוס כריסטי" – גופת המשיח.
כנסיית אל טרנזיטו – El transito
במקור בית הכנסת הפרטי של שמואל הלוי אבולעפיה במאה ה-13, שמואל הלוי היה שר האוצר של המלך פדרו. יש בו אולם מרכזי מארך, למעלה עזרת נשים שממנה השקיפו הנשים מבעד לשבכת עץ עם פיתוחים יפים. בצד מזרח היה מקומו של ארון הקודש, מאחורי עמודים וקשתות בסגנון מורי. על הקירות סביב כתובות בעברית, ציטטות בעיקר מספר תהלים. הסגנון מורי מובהק: החלונות מסודרים לסירוגין, חלון עיוור וחלון פתוח עם שבכה, כשבין כל חלון וחלון שני עמודים צרים צמודים. התקרה תקרת עץ, אבל הפיתוחים על הקירות פיתוחי סטוקו (גבס) בסגנון מורי, שנבנו על ידי מודחר. ביניהם גם מדליון שמעיד על נאמנות לשליטים הנוצרים. בחיצוניותו המבנה נראה כמו מבצר. כשהסבו אותו לכנסיה במאה ה-14 כמעט ולא שינו דבר. מבחוץ הוסיפו לו מגדל פעמונים. הכנסיה נקראת כנסיית אל טרנזיטו – המעבר, שהוא מעברה של מריה תוך כדי הרדמה, לעולם של מעלה.
כנסיית סנטה מריה לה בלנקה – Santa Maria la Blanca
פירוש השם: "מריה הקדושה הלבנה". ואכן, כל האולם המרכזי, כולל העמודים שבתוכו, לבן מבהיק עם עיטורי זהב. זה היה בית הכנסת המרכזי של יהודי טולדו עד המאה ה-13. ייסד אותו דון יוסף אבן שושן. במאה ה-14 הפכו אותו הנוצרים לכנסיה. המבנה הוא מבנה מוסלמי קלאסי, אולם גדול (כמו במסגדים) זרוע עמודים רבים מאוד, שאינם פונקציונליים, אלא נועדו לקישוט. העמודים עם כותרות דמויות איצטרובלים וקשתות ביניהם. הרבה עיטורים בסגנון מורי. ארון הקודש היה במזרח, היום במקומו עומד המזבח המרכזי. עם המהפך לכנסיה נוצרית לא עשו במקום כמעט כל שינוי, והכנסיה נראית כמעט כמו שנראה בית הכנסת, והוא נראה בשעתו כמו מסגד, ולכן הוא דוגמה יפה מאוד לעירוב התרבויות המאפיין את טולדו ואת ספרד בכלל.
