סביליה Sevilla, בספרדית מבטאים את שמה סבייה.
היא המרכז הכלכלי, התרבותי והפוליטי של מחוז אנדלוסיה ודרום ספרד. היא עיר בת יותר ממיליון וחצי תושבים. סביליה עברה את כל שלבי ההיסטוריה הספרדיים הטיפוסיים: פיניקים, רומים (יוליוס קיסר כבש אותה וביצר אותה ב-45 לפני הספירה), הוונדלים, הוויזיגותים, המוסלמים, (תקופת פריחה תרבותית, כלכלית ומדינית), במאה ה-13 נפלה בידי פרננדו השלישי מלך קסטיליה, ומאז היא נוצרית קתולית. סביליה היא אחת הערים המתוירות כיום בספרד, והיא מתפארת באתרים היסטוריים ובתרבות עשירה ומגוונת.
היסטוריה
לסביליה היה תפקיד חשוב בהיסטוריה הימית של ספרד, למרות מיקומה הרחק מהאוקיינוס האטלנטי (יושבת על נהר גוודאלכביר, במרחק של 90 ק"מ משפכו לאוקיינוס. אניות ים מגיעות לנמל סביליה בתעלה שנחפרה לאורך הנהר ב-1907. גם לפני כן, במאה ה-16, היתה מרכז בניית ספינות, בין היתר עבור אמריגו וספוצ'י ופרדיננד מגלן. בסביליה הוקם בית הספר הראשון לימאות בספרד. בית הספר הזה תוכנן על ידי צ'ורגרה, ארכיטקט ידוע שיש סגנון הקרוי על שמו (הוא תכנן גם את הפלאסה מאיור בסלמנקה). התלמיד המפורסם ביותר שהוציא מתוכו בית הספר הזה היה אמריגו וספוצ'י, שהעניק את שמו ליבשת אמריקה. אחרי גילוי אמריקה קיבלה סביליה את המונופול על כל המסחר עם העולם החדש, והודות לכך שגשגה ופרחה במאות 17-16. בראשית המאה ה-20 העמיקו את ערוץ הנהר והכשירו את הנמל לקליטת אניות גדולות.
שכונת הרובע היהודי העתיק – Juderia
יהודים ישבו בסביליה החל מהתקופה הויזיגותית. תחת שלטון האיסלם שגשגה הקהילה. פרננדו השלישי, שכבש את העיר מידי המורים בשנת 1248, העניק ליהודים את שלושת המסגדים שהיו בעיר, והם הפכו אותם לבתי כנסת. הקהילה נתנה לפרננדו מפתח שעליו חרות בעברית: "מלך מלכים יפתח, מלך כל הארץ יבא". גזרות קנ"א (1391) המיטו חורבן על הקהילה. רובם המירו את דתם, ובתי הכנסת שלהם הפכו לכנסיות. עוד לפני הגזרות קרה מקרה שהשאיר רושם רב על יהודי סביליה: דון שמואל אברבנאל, אחד מגדולי הקהילה, המיר את דתו, ונתמנה להיות מבקר המדינה. בשנת 1481 החלה האינקוויזיציה לפעול בסביליה, והעלתה על המוקד למעלה מ-700 אנוסים. במהלך גירוש ספרד היתה העיר נמל יציאה למגורשים. האינקוויזיציה המשיכה לפעול גם לאחר גירוש היהודים, וטרחה לאתר מומרים כופרים ולעלותם על המוקד, וזה נמשך עד לסוף המאה ה-19.
החודריה כרגיל, היתה צמודה לקתדרלה. היום נקרא הרובע בשם סנטה קרוז – הצלב הקדוש, ובזאת מחקו סופית כל זכר ליהדות. אבל הרובע משמר בתוכו כמה שרידים יהודיים, שהיום, בגלל האופי התיירותי שנושאת העיר, גם טורחים להבליטם ולטפחם (מה איכפת להם? את היהודים הם כבר גירשו מזמן). הרובע בכלל מטופח מאד. הרבה בתים נבנו מחדש במאה ה-18, והם מסויידים לבן ומעוטרים בהרבה מאוד עציצי פרחים, המוסיפים צבע עז לרובע. הרבה גינות קטנות ומטופחות, עם ספסלי ישיבה מרוצפים בקרמיקה צבעונית. בסימטאות נעים לטייל. לכל בית יש מרפסת המורמת מעל הרחוב, והמרפסות מרוצפות בקרמיקה צבעונית בחלק התחתון שלהן, כדי לשמח לב העוברים ושבים. הרבה בתי קפה נעימים. זהו רובע יוקרה היום. אבל הישראלים שמטיילים בו מחפשים בדרך כלל את השרידים של הרובע היהודי. וכאלה אפשר למצוא, אמנם מעט, אבל מעניינים: כנסיית סנטה מריה לה בלנקה – היתה בעברה בית כנסת. אפשר עדיין לראות בקיר החיצוני שני עמודים משני צידי שער סתום – כנראה השרידים היחידים של בית הכנסת; עוד אפשר לראות על אחד הבתים ברחוב Docellas 17 בגובה של חמישה מטרים טבלה המורכבת מאריחי קרמיקה צבעוניים, ועליה כתובת בשלוש השפות, ספרדית, ערבית ועברית בזו הלשון: "אמליו בנה את הבית לכבוד הג'רלדה כדי שתהיה שלו". כתובת יהודית נוספת שנשתמרה נמצאת על הבית מספר 17 ברחוב Doncellas. שם כתוב "הוא ישופך ראש", על פי בראשית ג 15. שם הכוונה היא למלחמה הנצחית בין האדם לבין הנחש. בסביליה יש להניח שהכוונה היא למלחמה הנצחית שבין הנצרות ליהדות.
רחוב סוסונה (רחוב המוות) – הרחוב המיוחד הזה יוצא מתוך כיכר קטנה ומקסימה, דוניה אלוירה (Dona Elvira), שבה ספסלים מרוצפים קרמיקה צבעונית, עצי תפוז לרוב.
תרבות
פלמנקו: מקור השם לא ברור ויש אומרים שהוא נובע מהדמיון ביציבה של הריקוד לעמידתו של עוף הפלמינגו. כנראה שיסודו בתקופה שבה חיילים ספרדים שחזרו מן המלחמות בארצות הפלמים, בתקופה של מרד ארצות השפלה נגד השלטון הספרדי במאה ה-16, התקבלו בשמחה, במחיאות כפיים וברקיעות רגליים. נוסיף לזה יסודות צועניים. באנדלוסיה התישבו הרבה צוענים והביאו איתם את ריקודיהם ואת המוזיקה שלהם, כל זה ביחד עם יסודות מוסלמים – יצרו את המוזיקה הנפלאה ואת הריקודים הנפלאים של הפלמנקו. הפלמנקו משלב שלושה יסודות: מוזיקה של גיטרות בליווי קסטנייטות, שירה וריקודים, הכל משולב במחיאות כפיים שגם להן יש שלוש צורות יסוד המשמיעות צלילים שונים, ורקיעות רגליים. השמלות בדרך כלל צבעוניות ומנוקדות והנשים נושאות מניפות ומסמנות איתן בשפת הסימנים. שירי הפלמנקו עוסקים בדרך כלל בנושאים של רומנטיקה, סבל ועצב.לא לעזוב את סביליה מבלי לראות הופעת פלמנקו. יש אין ספור אפשרויות לראות הופעות באלה בבתי מלון, או במסעדות המקיימות הופעות כאלה, למשל:
Hotel Casino Torrequebrada
Benalmadena Costa
טלפון להזמנות: 2446000
או: El Patio Sevillano
Paseo Cristobal Colon, 11A
95 4214120
המניפות הספרדיות: המניפות היפות והצבעוניות, שכל תייר רוכש כדי להביא מזכרת מסביליה, לא היו רק מניפות, הן עולם בפני עצמו, שפת סימנים. הנשים היו שולחות בעזרתן רמזים לגברים שנעצו בהן מבטים: חצי מניפה פתוחה, מניפה סגורה, מניפה אל הכתף, אל החזה, התמונה של המניפה מופנית – בקיצור שפה שהיתה ברורה היטב לשני הצדדים ושלחה מסרים של אהבה, תשוקה, שנאה או קנאה.
סיור בעיר
כדאי להקדיש לעיר לפחות יום אחד. יש להיכנס ולהתקדם לפי השילוט למרכז (בשדרת "Avenida de luis montono"). ואז מגיעים למרכז העיר העתיקה וללשכת התיירות. מומלץ להתחיל את הסיור מתחנת המידע לתיירים, שלט ה-"i" בשדרת קונסטיטוסיון ("Av. de la Constitucion"). בסביליה לא תמצאו חניה במרכז העיר וזאת בעיה רצינית. ניתן למצוא חנייה תת קרקעית בתוך בנייני רבי הקומות.
כמו כן ניתן לבצע סיור בעיר בכרכרה לאורך מסלול האתרים, יש להתמקח ולסכם את המחיר מראש לבל תופתעו. כמו כן ניתן לבצע הפלגה בת שעה. סיור ניתן גם לעשות באוטובוסים דו קומתיים המיועדים לתיירים, נקודות היציאה של האוטובוסים הם ליד מגדל הזהב טורו דל אורו ("Torre del Oro") או ליד הנהר גוודאלכביר. יש להיכנס לעיר לפי השילוט למרכז בשדרת Avenida de luis montono.
עוד כמה אתרים קטנים מעניינים:
בכיכר סנטה קרוז נמצא קברו של הצייר הנודע אסטבן מורילו, יליד סביליה.
גשר המלכה איזבלה ה-II, תוכנן על ידי גוסטב אייפל. כן, אותו אייפל.
ארמון מורי שהוסב להיות תחנת רכבת. באתר הזה צילם הבמאי הספרדי קרלוס סאורה את סרטו "פלמנקו".
דון חואן, או כמו שאנחנו קוראים לו – דון ז'ואן: בכיכר סורדורס פסלו של דון חואן; בפונדק Hostellia del Laurel, נהג דון חואן להתאכסן ולשבת לשתות בבר. מצד ימין של הכניסה יש חור קטן בגובה הרצפה. זהו הבית של העכבר פפה.
מסביב לסביליה הרבה מטעים של אלוני שעם. אפשר לראות משאיות באות ויוצאות, עמוסות בקליפות השעם, וערימות כאלה בחצרות האיכרים. מתחת לאלונים, הנטועים במרחק גדול האחד מהשני, רועים הפרים שאותם מגדלים באזור זה במיוחד לקורידות. (ראו את ספר הילדים הספרדי הנפלא "הפר פרדיננד").
בדרך אפשר לראות גם אתר רומי מעניין ששמו איטליקה. במקום זה נולדו הקיסרים טריאנוס ואדריאנוס, ויש בו שרידי פסיפסים.
אטרקציות, אתרי תיירות ומקומות שאסור לפספס בסביליה
הקתדרלה – Catedral Santa Maria de la Sede
זוהי הקתדרלה הגדולה והגבוהה בספרד, והשלישית בגודלה באירופה, אחרי סן פייטרו בוותיקן וסנט פול בלונדון, והקתדרלה הגותית הגדולה ביותר בעולם. היא בנויה בצורת מלבן גדול, 126 מטר אורכו ו-76 מטר רוחבו. כמו בכל הקתדרלות הספרדיות, במרכזה ניצב המבנה המשמש את המקהלה והאורגן, וצופה אל פני המזבח שבמזרח. לקתדרלה צורת צלב, חמש שדרות אורך, 40 עמודים, 46 קאפלות.
לאחר שפרננדו ה-3 הכניע בשנת 1248 את סביליה המוסלמית, הורה להפוך את המסגד הגדול שנבנה בשנת 1171 לקתדרלה. בשנת 1401 הוחלט להקים את הקתדרלה הגדולה ביותר בשטחו של המסגד שנהרס. הקתדרלה נבנתה בשנים 1401 – 1505. הכיפה התמוטטה ב-1511, נבנתה מחדש ב-1519, ושוקמה לאחר שניזוקה ברעידת אדמה ב-1888. למרבה המזל נותר מהמסגד שריד חשוב, מגדל חיראלדה (Giralda) – חירה בספרדית פירושו להסתובב, ואכן המגדל, שהיה המינרט של המסגד, בנוי בצורת ספירלה המתרוממת ועולה כלפי מעלה (יש רק עוד שני מינרטים הבנויים בסגנון הזה בעולם המוסלמי, ברבט ובמרקש שבמרוקו). המגדל מתנשא לגובה 98 מטר, הוא סימן היכר בולט, וסמלה של סביליה, והוא נראה מכל קצות העיר. המגדל נבנה בשנים 1184 – 1196, ונועד להיות המגדל היפה בעולם. בשנים 1565 – 1568 נוספו למבנה המגדל 24 פעמונים, המוקדשים לאצילים שעמדו לצד המלך פרננדו השלישי בראש הצבא הנוצרי שכבש את העיר. הטיפוס לגובה 70 מטר למרפסת התצפית שווה את המאמץ, הוא קל יחסית, ואין בו מדרגות. מספרים שהמואזין היה נכנס למינרט רכוב על גבי סוסו.
אטרקציות
עוד מקום מעניין בקתדרלה הוא ה"פאטיו דה לה לוס נראנחוס" (כיכר עצי התפוזים – מי שמכיר את חצר סוזן דלאל בתל-אביב, יבין במה מדובר). הכניסה אליה היא דרך דלתות ארד של שער המחילה, שחזיתו מהמאה ה-16 מעוטרת בפסלי קדושים. החצר מלאה בעצי תפוזים, ובמרכזה מזרקה קטנה שמימיה שימשו לנטילת ידיים קודם הכניסה למסגד. במרכז חצר התפוזים עדיין נמצא השדירואן (בריכת מים לטבילה), שבו נהגו המוסלמים לרחוץ את רגליהם לפני התפילה.
אוצר הקתדרלה שמור במספר חדרים, בהם תכשיטים, חפצי חן מזהב וכסף, וצלבים משובצים ביהלומים. במקום נמצא גם אגן כסף השוקל 300 ק"ג, חרבו של פרננדו ה-3, ונברשת בעלת 15 זרועות. הקתדרלה מעוטרת ביצירותיהם של ציירי ספרד הגדולים, מוריו, ולאסקז וגויה, ובחלונות מצויירים מן המאה ה-16.
במוזיאון שבקתדרלה שמורים מפתחות העיר שהוגשו למלך פרננדו השלישי לאחר שכבש את העיר מידי המורים והיהודים, במאה ה-12. לאות נדיבות הרשה להם המלך להישאר לגור ברבעים שלהם, ובצוואתו הורה לכתוב על קברו את דברי ההספד בשלוש השפות של העיר: ספרדית, ערבית ועברית.
קולומבוס
מהכניסה הראשית מכיכר טריונפו לשער הכניסה סן כריסטובאל, המכונה גם "שער הרחמים", מגיעים ישר לקברו של כריסטופר קולומבוס. בקבר קבורים שרידיו של קולומבוס במבנה מפואר שבסיסו שיש. ארון הקבורה נישא על ידי פסלי ארבעה מלכים המסמלים את ארבע ממלכות ספרד: ליאון, קסטיליה, נווארה וארגון. גם בנו של קולומבוס, הרננדו, קבור בקתדרלה לא הרחק מרחבת המקהלה קורו (Coro).
יש אומרים שקולומבוס נדד בעולם הרבה יותר אחרי מותו מאשר בחייו. בחייו היו לו ארבעה מסעות לאמריקה. לאחר מותו נקבר ארבע פעמים: לראשונה נקבר במנזר פרנציסקני בגודלוליד שבספרד. משם העבירו את עצמותיו למנזר העומד על אי במרכז הנהר בסוויליה, שם היה קבור 28 שנים. משם הועבר לסנטו דומינגו – שהוא האי הראשון שגילה במסעותיו. במאה ה-18 איבדה ספרד את האי לטובת קובה. טרחו הספרדים והעבירו את עצמותיו לקבורה סופית בקתדרלה של סביליה.
כתובת
ברחוב San fernando עד כיכר זרש (Puerta de Jerez). בכיכר לפנות על פי השילוט לקתדרלה, או להמשיך ברחוב Avenida de la Constitucion.
אלקסאר (ארמון המלוכה) – Reales Alcazares
ארמון המשמש כיום מושבה הרשמי של משפחת המלוכה, דון חואן קרלוס ואשתו סופיה, בביקוריה בעיר. כשהם נעדרים ממנו, הארמון פתוח למבקרים. בסיור בארמון תגלו מבנה מרהיב, עם הרבה חצרות פנימיות מעודנות, חדרים, ואולמות מפוארים עם עיטורי גבס יפהפיים (סטוקו), פיתוחי עץ והרבה קרמיקה. האורנמנטים הקישוטיים נושאים אופי מוסלמי טיפוסי, הרבה צורות גיאומטריות, צורות מן הטבע ופסוקי קוראן, אבל גם השפעה יהודית ניכרת פה והעיטורים כוללים גם מגיני דוד. החדרים הפנימיים יפים האחד יותר מהשני: חדרי השינה של המלך והמלכה, חדר השגרירים, החדר היפה ביותר בצבעים מוזהבים, שאמנם הושחת על ידי חייליו של נפוליאון בראשית המאה ה-19, אבל שוחזר מאז. הגנים בארמון מקושטים בבריכות, מזרקות ופסלים, ומעוצבים להפליא. גן הנסיכה נבנה בסגנון מורי. יש גן המעוצב בתוך מערה (גרוטה). עצי מגנוליה על פרחיהם הלבנים הענקיים מעטרים כל מקום.
היסטוריה
במאה ה-13 נפלה העיר סביליה בידי פרננדו השלישי מלך קסטיליה, שכבש אותה מידי המורים, ובנה לעצמו את הארמון. מלך גרנדה המוסלמי שלח למלך הנוצרי בסביליה פועלים מוסלמים, והם בנו לו את הארמון בסגנון המודחר (Mudejar – סגנון מורי-נוצרי מעורב). אחריו באו יורשיו, אשר הוסיפו רבות במבנה ושינו אותו בהתאם לצרכיהם. את הארמון הנוכחי בנה המלך דון פדרו "האכזר" בשנת 1362, והוא שהקים גם את החצר המרכזית הפתוחה שבמרכזה מזרקה, ומילא אותה בסמלי קסטיליה וליאון: מבצרים ואריות. במאה ה-16 היה הארמון למרכז לימאים ולנווטים שתכננו מסעות גילוי בעידודו של המלך. מגלן חתם בארמון הזה את חוזה הנסיעה שלו בשנת 1518, לפני שיצא לגלות את העולם. הוא עצמו נהרג בפיליפינים (וכך סופחה המדינה הזאת לספרד וניתן לה שמו של המלך הספרדי פליפה השני), ורק אניה אחת שלו חזרה לסביליה. במאה ה-16 נוספה לארמון הגלריה העליונה וחדריהם הפרטיים של המלכים הנוכחיים. אפשר לסייר בחדרים העליונים של המלכים , אבל אך ורק בסיור מודרך היוצא כל שעה.
כתובת
ביציאה מהקתדרלה לכיוון כיכר Plaza del Triunfo הכיכר המרכזית עם מזרקה, ממול לקתדרלה.
בית פילאטוס – Casa de Pilatos
הבית הוא למעשה ארמון, ונחשב לאחד הבתים היפים בכל סביליה. המרקיז דון פאדריקה, בנו של מושל אנדלוסיה, חזר בשנת 1518 ממסע עליה לרגל מירושלים, והורה לבנות את הבית, הנמצא בבעלות צאצאיו עד היום. התכנון התבסס כנראה על דגם מעונו של פונטוס פילאטוס, הנציב הרומי שהתגורר בירושלים. מלון הפאר Casa lmperial גובל בבית פילאטוס. הוא שוכן בארמון מפואר מהמאה ה-16, ומרוהט בעושר רב.
זירת מלחמות השוורים – Plaza de Toros de la Maestranza
הזירה העתיקה, השניה שהוקמה בספרד, ממוקמת על גדת הנהר. החזית ושער הכניסה הם בצבעי לבן, אדום וצהוב. חלקה הפנימי עטור קשתות. היא נבנתה בשנים 1760 -1763, ושוקמה במאה ה-19. סגנונה מעורב – בארוק עם אלמנטים מוריים. השטח עליו ניצבת כיום הזירה שימש בעבר כאזור המבדוקים ובתי המלאכה, שהתמחו בבניית הספינות הגדולות שהפליגו לאמריקה.
כתובת
ממגדל הזהב מעברה השני של טיילת קולומבוס, אל הזירה למלחמות שוורים (מאסטראנסה Plaza de Toros de la Maestranza)
כיכר אספניה – Plaza de Espana
היא הכיכר המרשימה והמצועצעת ביותר בעיר, ואחת היפות בכל ספרד. המבנה הרנסאנסי, הבנוי בצורת חצי עיגול ומקיף את הכיכר לאורך 200 מטרים, נבנה לרגל היריד האיברי-אמריקני בשנת 1929. חזיתו מקושתת ונתמכת בצמדים צמדים של עמודים, שכותרותיהם מגולפות, ובין חיבורי הקשתות קבועים פסלים. המבנה מתוחם משני צדדיו בשני מגדלים גבוהים. לאורך כל המפלס שמתחת לצמדי העמודים בנויים 50 ספסלים, המעוטרים בדוגמאות מוזאיקה עם אלגוריות של אירועים שונים מ-50 מחוזותיה של ספרד. כל ספסל מייצג מחוז, ומעליו מופיע סמל המחוז שלו. בכיכר נחפרו אגם ותעלות מים וניתן לשוט בהן בסירות. גשרונים מאפשרים מעבר מעל לתעלות. במרכז הכיכר פועלת מזרקה גדולה.
כתובת
בשדרת AVENIDA DE ISABEL LA CATOLICA לפנות לכיוון צפון מזרח. השדרה כפולה עם עצים לאורכה עד לכיכר אספניה.
מגדל הזהב – Torre del Oro
המגדל, המתנשא מעל לנהר, בקצה חומת העיר, נבנה בשנת 1220, ושמו ניתן לו בשל האריחים המוזהבים שהיה מצופה בהם בעבר. המגדל נועד לשמש כמגדל שמירה על הנמל, וגם היה בית המכס. דרכו עבר כל הזהב שהובא מיבשת אמריקה הדרומית – וגם זוהי אחת הסיבות לשמו המיוחד. מאוחר יותר, בשנת 1760, נבנה המגדלון העליון בעל הכיפה. במגדל יש מוזיאון ימי קטן, ששווה ביקור בפני עצמו.
עמוד קולומבוס – Monumento a Colon
על יד גני אלקסאר יוצאים לשדרה יפה, נטועה בעצי פיקוס עתיקים ומרשימים. באמצע השדרה מתנוסס עמוד זכרון לקולומבוס, או כפי שהספרדים קוראים לו, קולון. העמוד גבוה מאד ובאמצעו ספינה חצויה הבולטת משני צדיו. מצדו האחד של העמוד דיוקנו של המלך פרננדו ותחתיו חרותה השנה 1492. מצדו השני של העמוד דיוקנה של המלכה איזבלה. בבסיס העמוד דיוקנו של קולומבוס והשנה, 1492. למעלה מתנשא אריה. כבוד גדול נותנים הספרדים לקולומבוס, אם לא תמיד בחייו, לפחות לאחר מותו, שנים רבות לאחר מותו.
ארמון סן תלמו – Palacio de San Telmo
הארמון ניצב בשדרה Avda. de Roma. הכניסה הנהדרת לארמון שגובהה שלוש קומות נבנתה במאה ה-17, וכולה מגולפת ומפוסלת. במפלס השלישי העליון ניצב פסלו של הקדוש תלמו, פטרונם של יורדי הים. בעבר שכנה בארמון מכללה ימית, ובאותה עת הוצב פסל הפטרון. בשנת 1848 הפך הארמון למעונם של דוכסי מונפסייה וב-1901 נתרם לכנסייה, ושימש מכללה דתית. ב-1992 נרכש על ידי המועצה האוטונומית של אנדלוסיה, ומשמש את פקידיה עד היום.
בזיליקת לה מקרנה – Basilica de la Macarena
בבזיליקה שמור פסלה של בתולת התקווה המכונה לה מקרנה. כינוי זה דבק בה משום שהבזיליקה, בעלת אותו שם, גובלת בשער מקרנה שהוא שריד לחומה הרומית. בתולת התקווה, שמעיניה זולגות דמעות (זכוכית), מוקפת בנרות ובפרחים. היא מהווה דמות מרכזית ביום ג' הקדוש, יום השיא בחגיגות השבוע הקדוש (סמאנה סנטה) שלפני חג הפסחא. בתולת התקווה היא פטרונית הצוענים ומגינת לוחמי השוורים. לא יימצא מטדור אחד שיכנס מהמנהרה לזירה ולא יתפלל אליה.
בניין האוניברסיטה של סביליה – Universidad de Sevilla
הבניין שבו נמצאת היום האוניברסיטה של סביליה היה בעבר בית חרושת לטבק. מבנה זה נבנה בסגנון ניאו-רנסנס כבניין מבוצר למניעת גנבות והברחות, היה בו בית כלא וגשר מתרומם המוביל אל הכניסה הראשית. 100 שנים לאחר בנייתו עבדו בו כ-10,000 פועלות, שהיוו את כוח העבודה הנשי הגדול ביותר בכל ספרד. עבודות הבניה נמשכו בשנים 1725 – 1766, והתוצאה היא אחד המבנים הגדולים בספרד, 250 מטר אורכו ו-180 מטר רוחבו. הוא נועד להחליף את המפעל הישן, בלב העיר, הקרוב לקתדרלה, שלא הצליח לעמוד בביקוש הרב של מוצריו (טבק). סביליה ייבאה הרבה טבק מקובה, שהיתה מושבה שלה. האוניברסיטה של סביליה נוסדה כבר בראשית המאה ה-16, ולאחר שפונה בית החרושת הישן לטבק, שכיום ממוקם מעבר לנהר, עברה לשכון במקומו.
כרמן
בית החרושת לטבק היווה את זירת האירועים המרכזית לעלילותיה של כרמן הידועה מהספרות והאופרה, שהיא עצמה כמובן דמות ספרותית בדויה, אבל הרקע לסיפורה אמיתי. הסיפור "כרמן" נכתב על ידי הסופר הצרפתי פרוספר מרימה במאה ה-19. עלילתו משכה את לב הקופוזיטור הצרפתי ביזה, והוא כתב לה אופרה. האופרה הזאת היא האופרה הפופולרית ביותר בעולם, ורוב האריות שלה וקטעי המקהלה הם להיטים נצחיים המושרים בפי כל. מכיוון שהליברית נכתב במקור בצרפתית – חוק הוא ובל יעבור – האופרה הזאת מבוצעת תמיד בצרפתית. למרות היות הסופר והקומפוזיטור צרפתים, מיטיבה האופרה לבטא את הרוח המיוחדת של סביליה, רוח צוענית-ספרדית צבעונית ולוהטת.
כתובת
מכיכר אספניה בין ארמון סן תלמו לבין בית המלון בהמשך הרחוב מראה מבנה מרשים מצד שמאל, זהו בניין האוניברסיטה.
כיכר אמריקה – Plaza de America
פארק קטן שנתרם לסביליה על ידי מריה לואיזה. במרכזו ארמון בסגנון המודחר, מזרקות יפות והכיכר עצמה, השופעת יונים לבנות, ולכן נקראת גם כיכר היונים. הפארק נתרם ונבנה לכבוד התערוכה הבינלאומית בשנת 1929. בפארק ביתנים שכל אחד מהם מייצג אחת ממדינות אמריקה.
ארכיון האינדיאנים – Archivo de Indias
מבנה הארכיון נבנה בשנת 1572 בתכנונו של אחד מגדולי האדריכלים הספרדיים, חואן דה הררה. בארכיון שמורים מסמכים נדירים, החל משנת 1429, הקשורים בגילוי אמריקה, בשלבי הכיבוש הראשונים ועד לסיום התקופה הקולוניאלית באמריקה. כן נמצאים בו מפות עתיקות שנשתמרו להפליא, החל מסוף המאה ה-16 ומכתבים בחתימת קולומבוס, מגלן, וקורטס.
שעות פעילות: 10:00 – 13:00, בסופי שבוע הארכיון סגור.
כתובת
מול הקתדרלה.
טלפון
+(34)-95-422 5158
מנזר קארטוחה – La Cartuja
המנזר בו קולומבוס נהג לבקר נבנה במאה ה-14. מספר שנים היה קבור בו בטרם הועברו עצמותיו אל הקתדרלה. משנת 1841-1980 פעל במבנה בית חרושת גדול לקרמיקה שיצר כלי חרסינה מפורסמים תחת שם המותג קארטוחה. לקראת שנת 1992 המבנה שוקם ושופץ ושימש כביתן המלכותי. כיום הוא משמש לתערוכות מתחלפות לאמנות אנדלוסיה בת זמננו.
המוזיאון לאומנות בת זמננו – Museo de Arte Contemporaneo
נמצא צמוד לארכיון האינדיאנים. מוצגות בו יצירות של יצירות של ציירים ופסלים ספרדיים בני המאה ה- 20.
